רקוויאם המלחמה מאת בריטן הוא מופע מונומנטלי המוצג על ידי האופרה הישראלית. זוהי יצירת מופת מהמאה ה-20 העוסקת בכאב המלחמה והתקווה לשלום. המופע משלב 220 אמנים על במה אחת, ביניהם שמונה סולנים, שתי תזמורות (הסימפונית והקאמרית), מקהלה גדולה של 90 זמרים ומקהלת ילדים של 30 זמרים. השירה מבוצעת באנגלית עם כתוביות תרגום בעברית ובאנגלית.
בין המשתתפים הבולטים: המנצח אלכסנדר ג'ואל, הסופרן אלה וסילביצקי ושקד סטרול, הטנורים פיטר ווד, ארון בלייק ואנתוני ווב, והבריטונים אריק גרין, עודד רייך ויאיר פולישוק.
המופע מתקיים במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, נמשך כשעה וחצי, ומחירי הכרטיסים נעים בין 150 ל-467 שקלים. הבימוי הוא של עידו ריקלין, עיצוב התלבושות והחלל של אולה שבצוב, ועיצוב התאורה של נדב ברנע. מכירת הכרטיסים מתבצעת באמצעות האתר הבא.
להלן לוח ההופעות של רקוויאם המלחמה של בריטן באופרה הישראלית:
| עיר | תאריך | מיקום ההצגה | כרטיסים | |
|---|---|---|---|---|
| תל אביב-יפו | המשכן לאמנויות הבמה תל אביב | אזלו הכרטיסים |
רקוויאם המלחמה (War Requiem, אופוס 66) היא יצירה מונומנטלית שחוברה על ידי המלחין הבריטי בנג'מין בריטן בשנת 1962. היצירה נכתבה במיוחד לרגל חנוכתה המחודשת של קתדרלת קובנטרי, שנהרסה בהפצצות הגרמניות במהלך מלחמת העולם השנייה. הקתדרלה המקורית, שנבנתה במאה ה-14, נחרבה כליל בהפצצה ב-14 בנובמבר 1940 במסגרת הבליץ על קובנטרי.
המבנה המוזיקלי של היצירה הוא ייחודי ומורכב. בריטן, שהיה פציפיסט מוצהר, יצר שילוב מבריק בין שני מקורות טקסטואליים: הטקסט הלטיני המסורתי של מיסת הרקוויאם הקתולית, ותשעה שירי מלחמה מאת המשורר האנגלי וילפרד אוון. אוון, שנהרג בחזית הצרפתית רק שבוע לפני תום מלחמת העולם הראשונה, הפך לאחד ממשוררי המלחמה המוערכים ביותר של המאה ה-20.
היצירה מבוצעת על ידי מערך מורכב של שלוש קבוצות מוזיקליות נפרדות:
1. זמרת סופרן סולנית, מקהלה מעורבת ותזמורת סימפונית מלאה – המבצעים את הטקסט הלטיני
2. זמרי טנור ובריטון סולנים עם תזמורת קאמרית – המבצעים את שירי אוון
3. מקהלת נערים ועוגב – המבצעים חלקים מהטקסט הליטורגי
הבכורה העולמית של היצירה התקיימה ב-30 במאי 1962, כשבריטן תכנן במקור להציג סולנים משלוש מדינות שונות כסמל לאחדות ושלום: גלינה וישנבסקאיה (רוסיה), פיטר פירס (בריטניה) ודיטריך פישר-דיסקאו (גרמניה). אולם, בשל התנגדות השלטונות הסובייטים, וישנבסקאיה לא הורשתה להשתתף בבכורה, ותפקידה נמסר לזמרת הטר הרפר בהתראה קצרה.
היצירה מחולקת לשישה פרקים, כשהמוטיב המוזיקלי החוזר הוא הטריטון של דו ופה#. המסר האנטי-מלחמתי של היצירה בא לידי ביטוי בעוצמה רבה, במיוחד בקטעים כמו ה"אופרטוריום", שבו משולב סיפור עקדת יצחק המקורי עם גרסה מודרנית ומזעזעת שלו, המתארת את הקרבת הצעירים במלחמה.
ההצלחה של היצירה הייתה מיידית ומרשימה. ההקלטה הראשונה, שיצאה ב-1963 בניצוחו של בריטן עצמו, מכרה 200,000 עותקים – מספר חסר תקדים ליצירה קלאסית באותה תקופה. מאז, היצירה הוקלטה על ידי מנצחים מובילים רבים וזכתה למעמד של יצירת מופת של המאה ה-20.
משך הביצוע של היצירה הוא כשעה וחצי, והיא נחשבת לאחת מיצירות הרקוויאם החשובות ביותר שנכתבו אי פעם. בריטן עצמו ציטט את אוון בדף השער של הפרטיטורה: "הנושא שלי הוא מלחמה, והצער שבמלחמה / השירה היא בצער… / כל שיכול משורר לעשות היום הוא להזהיר."
העוצמה הרגשית של היצירה והמסר החזק שלה נגד המלחמה ממשיכים לרגש קהלים עד היום, כשהיא מבוצעת באולמות קונצרטים ברחבי העולם. היצירה מהווה עדות מוזיקלית רבת עוצמה לזוועות המלחמה ותזכורת מתמדת לחשיבות השלום והפיוס בין העמים.
