"מרי סטיוארט" היא הפקה חדשה של תיאטרון הבימה המבוססת על המחזה הקלאסי מאת פרידריך שילר. העיבוד המודרני, מאת רוברט אייק ובבימויו של אלדר גוהר גרויסמן, מציג תפנית ייחודית: בכל ערב נערכת הטלת מטבע שקובעת איזו שחקנית תגלם כל תפקיד.
ליליאן ברטו ומאיה מעוז מחליפות מדי ערב את התפקידים של אליזבת מלכת אנגליה ומרי סטיוארט מלכת הסקוטים. העלילה מתמקדת ב-24 השעות האחרונות לחייה של מרי סטיוארט, שהייתה כלואה 19 שנה על ידי בת דודתה המלכה אליזבת.
המחזה מציג מותחן פוליטי המשלב כוח, תאווה, תככים ותשוקה. במרכזו עומד המאבק הפנימי של אליזבת בין הרצון לשמור על חיי בת דודתה לבין השאיפה להשתחרר ממחויבויותיה.
לצד ברטו ומעוז, משתתפים בהצגה גם נורמן עיסא, אלכס קרול, דב רייזר, טל קלאי, ניר זליחובסקי, שחר רז, עודד לאופולד, רן מושיוב, רינת מטטוב ואוהד לאלו.
כרטיסים מוזלים ב-100 ש"ח בלבד
ההצגה מתוכננת להתקיים באולם הבימרתף ע"ש ברטונוב בתיאטרון הבימה בתל אביב במהלך החודשים הקרובים. משך ההצגה הוא שעה ו-40 דקות. מכירת הכרטיסים נפתחה כאשר ניתן לרכוש כרטיסים מוזלים ב-100 ש"ח בלבד באמצעות האתר הבא.
| עיר | תאריך | מיקום ההצגה | כרטיסים | ||
|---|---|---|---|---|---|
| תל אביב-יפו | תיאטרון הבימה - אולם הבימרתף ע''ש ברטונוב |
20 כרטיסים 100 ₪ |
רכישת כרטיסים | ||
| תיאטרון הבימה - אולם הבימרתף ע''ש ברטונוב |
16 כרטיסים 100 ₪ |
רכישת כרטיסים | |||
| תיאטרון הבימה - אולם הבימרתף ע''ש ברטונוב |
17 כרטיסים 100 ₪ |
רכישת כרטיסים |
אודות המחזה מרי סטיוארט של פרידריך שילר
"מרי סטיוארט" הוא מחזה היסטורי מאת המחזאי הגרמני פרידריך שילר, שהועלה לראשונה בוויימאר, גרמניה ב-14 ביוני 1800. המחזה מתאר את ימיה האחרונים של מרי סטיוארט, מלכת הסקוטים, ומתמקד במערכת היחסים המורכבת בינה לבין אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה.
העלילה מתרחשת בפברואר 1587, כאשר מרי סטיוארט נמצאת במעצר בטירת פודרינגיי כבר 18 שנים. במהלך המחזה מתגלה כי הוצא נגדה גזר דין מוות, ואליזבת מתלבטת אם לחתום עליו. שיאו של המחזה הוא בפגישה הדרמטית (שלא התרחשה במציאות) בין שתי המלכות, שמתחילה בניסיון פיוס מצד מרי אך מתדרדרת לעימות חריף.
המחזה מציג ניגוד עמוק בין שתי תפיסות עולם: אליזבת מייצגת את הפוליטיקה הקרה והמחושבת, בעוד מרי מייצגת אמונה באהבה ובחיבור בין נשמות. אליזבת מוצגת כדמות מורכבת שחיה בעולם פוליטי אכזר ונאלצת לפעול לפי חוקיו כדי לשרוד, גם במחיר ויתור על נשיותה ורגשותיה.
מבחינה דרמטית, המבקרים ציינו שהמחזה נוטה יותר למלודרמה מאשר לטרגדיה קלאסית. זאת משום שמותה של מרי אינו נובע מפגם טרגי באופייה אלא מנסיבות פוליטיות חיצוניות. הדמויות המשניות במחזה מוצגות באופן חד-ממדי יחסית: ברלי כפוליטיקאי קר, לסטר כנוכל מניפולטיבי, ושרוסברי כאיש מצפון.
המחזה זכה להצלחה מתמשכת והפך לאחת מיצירותיו החשובות של שילר. הוא אף שימש בסיס לאופרה המפורסמת "מריה סטוארדה" מאת דוניצטי (1834). עד היום המחזה ממשיך להיות מועלה בתיאטראות ברחבי העולם, כולל הפקות מצליחות בברודוויי ובלונדון. בישראל הוצג המחזה מספר פעמים, כולל הפקות בתיאטרון הקאמרי (1961), תיאטרון הבימה (1981) ותיאטרון תמונע (2012) ועתה גם בתיאטרון הבימה.
מבחינת הסגנון, שילר השתמש בשירה במקום פרוזה, תוך שימוש ברטוריקה עשירה ומליצית. למרות שלעתים הסגנון נתפס כמוגזם, שילר עצמו ראה במחזה זה את שיא שליטתו בבנייה הדרמטית ובאמצעי ההבעה הבימתיים.
אודות פרידריך שילר
פרידריך שילר (1759-1805) היה מהדמויות החשובות והמשפיעות ביותר בספרות ובתרבות הגרמנית. הוא נחשב, יחד עם גתה, לנציג הבולט ביותר של הקלאסיקה של ויימאר.
שילר נולד בעיירה מרבך על נהר נקר למשפחה צנועה. אביו היה קצין ורופא מנתח. בילדותו המוקדמת כבר גילה כישרון לכתיבה וחיבר שני מחזות בוסר בגיל 13. בניגוד לרצון הוריו, נשלח לאקדמיה צבאית בשטוטגרט שם למד תחילה משפטים ואחר כך רפואה. באקדמיה סבל מיחס נוקשה במיוחד, אך דווקא שם נחשף ליצירות ספרותיות משמעותיות והחל לפתח את כישרון הכתיבה שלו.
פריצת הדרך הספרותית שלו הגיעה עם המחזה "השודדים" (1781), שזכה להצלחה עצומה והפך אותו לסמל של מרד נעורים וחופש. בעקבות הצגת המחזה בניגוד לאיסור של הדוכס, נאלץ שילר לברוח משטוטגרט והחל תקופה של נדודים ואי-יציבות כלכלית.
במהלך חייו סבל שילר ממחלות רבות, במיוחד משחפת שליוותה אותו עד מותו. למרות זאת, הוא המשיך ליצור ולכתוב יצירות משמעותיות. בין יצירותיו החשובות ניתן למנות את "האודה לשמחה" (1785) שהולחנה על ידי בטהובן בסימפוניה התשיעית, "דון קרלוס" (1787), "מרי סטיוארט" (1800) ו"וילהלם טל" (1804).
שילר היה לא רק מחזאי ומשורר אלא גם היסטוריון ופילוסוף. הוא כתב חיבורים היסטוריים חשובים והיה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת יינה. הרצאת הפתיחה שלו משכה קהל רב והפכה אותו למרצה פופולרי במיוחד.
מערכת היחסים שלו עם גתה הייתה מורכבת בתחילה, אך התפתחה לידידות פורייה ושיתוף פעולה יצירתי. יחד הם פרסמו את כתב העת "Die Horen" והיו לדמויות המרכזיות בתנועה הספרותית הגרמנית.
השפעתו של שילר על התרבות הגרמנית הייתה עצומה. הוא היה עד למעבר מהתקופה האבסולוטית לעידן הבורגני ולמהפכה הצרפתית, ויצירתו משקפת את המתחים והשינויים של תקופתו. בתחילה תמך במהפכה הצרפתית, אך מאוחר יותר הסתייג ממנה בשל האלימות והטרור.
שילר נפטר בגיל 45 בלבד, אך השאיר אחריו מורשת עשירה של יצירות ספרותיות, פילוסופיות והיסטוריות. יצירותיו תורגמו לשפות רבות, כולל לעברית, והן ממשיכות להיות מוצגות ונלמדות עד היום.
