המופע "כובע קסמים" עם טיילור מלכוב יוצא לדרך לכבוד חופשת חנוכה 2025. בעמוד הבא תוכלו למצוא לוח הופעות מלא ומידע כל רכישת כרטיסים לכל ההופעות.
לוח הופעות
כרטיסים והנחות
בעמוד הבא באתר הרשמי תמצאו את מחירי הכרטיסים ואפשרות לרכוש כרטיסים מוזלים
על המופע
כובע קסמים לחנוכה 2025 הוא עיבוד בימתי חדש ליצירה המוכרת של לאה גולדברג והוא מוצג כמופע לכל המשפחה במשך כשעה וארבעים דקות של תיאטרון שירה ומשחק חי. זוהי הפקה של תיאטרון השעה הישראלי ומשתתפים בה טיילור מלכוב חנה לסלאו ועדי אלון לצד צוות שחקנים ומבצעים נוספים. העלילה עוקבת אחר איילת ילדה החולמת על כובע קסום שמסוגל לממש רצונות ולהפוך דמיון למציאות. לאורך המסע נבחן רעיון מרכזי של שמירה על חלום פנימי גם כאשר המציאות מציבה מכשולים או ספקות.
העיבוד הבימתי מפתח את שורות השיר המקורי של גולדברג לכלי דרמטי תנועתי ומוזיקלי שמייצר עולם מלא בדי ואור. טיילור מלכוב המגלמת את איילת מביאה אל הדמות איכות נאיבית ולשון יומיומית המנגישה לילדים את נקודת המבט הפנימית של גיבורה צעירה שנעה בין ציפייה ובדידות בין משאלות לכישלונות ובין רגעי התלהבות לבין רתיעה מן התוצאה. חנה לסלאו מופיעה בדמות מבגרת המייצרת קונטרסט של ניסיון חיים ומציאותיות מול האנרגיה של החלום הפנימי ואילו עדי אלון מגלם דמות מלווה המסייעת לדמות הראשית לפרש את המציאות לא דרך פשרה אלא דרך עמל פנימי.
העלילה מציגה את איילת בתחילת הדרך כדמות שמחפשת דרך לקבל פיצוי מיידי מן העולם באמצעות כוח חיצוני ולכן היא משתוקקת לכובע הקסמים. אולם ככל שהמסע מתקדם הופך החיפוש אחר הכובע למראה שמציגה לה את עצמה. הקהל נחשף לתנועה של הדמות בין מקום שבו החלום הוא בקשה מן החוץ למקום שבו החלום הופך תהליך של בחירה ידיעה והתבוננות פנימית. הדמויות הנלוות אליה פועלות כמנגנוני משוב לרעיון זה חלקן מייצגות פיתוי חלקן ספק חלקן זיכרון או עידוד והמפגש עמן מסמן תחנות התפתחות.
הבימוי של אלדר גוהר גרויסמן מבוסס על צבעוניות ועל תנועה קולית ובימתית רציפה המחליפה תפאורות ודימויים בקצב מהיר יחסית למחזות ילדים כדי לייצר תחושת מסע ולא סצנות נפרדות. עבודת התפאורה של נאווה שטר נעה בין מרחבים גרפיים נקיים לבין משטחים עשירים המשלבים טקסטורה אגדית ואור. התאורה של זיו וולושין מכוונת את המבט האמוציונלי של הקהל ומשמשת כפרשנות נוספת להתרחשות התחושתית של הדמות. המוזיקה שכתב ליאור רונן מאחדת בין מוטיבים מוכרים של ילדות לבין עיבוד דרמטי שמטמיע רגש של געגוע ותקווה. הכוריאוגרפיה של מיכל שי מדגישה את הקולגיאליות במסע וממקמת את הגוף האנושי כמוקד הכוח ולא את הכובע הדמיוני.
המסע של איילת מתארגן סביב סדרה של מפגשים שמייצרים מבחן פנימי. באחד הצירים הדרמטיים איילת מתנסה בבקשה סמויה כי העולם יתקן את עצמו בשבילה אך המציאות עונה לה באמצעות דמויות שהן אנושיות ושבריריות ולכן הכישוף המבוקש אינו מגיע. דווקא מתוך אכזבות חוזרות נוצרה אינטימיות עם הספק שהיא נקודת המפנה שבה הדמות מתחילה להבין שהכוח המעניק לחיים צורה אינו חפץ חיצוני אלא החלטה פנימית שנלקחת ברגע של בהירות. מכאן והלאה הכובע חדל להיות יעד ומתפקד כרעיון המאפשר לדמות לבחון את עצמה מחדש.
הבחירה לשלב את חנה לסלאו בתוך הנרטיב מביאה אל ההפקה שכבת ניסיון שמציעה קריאה פחות ילדותית למשפטים המקוריים של גולדברג. ההגשה שלה פועלת לא רק כקומיקס של מבוגר אל מול ילד אלא כקול תיאטרוני שמזכיר כי גם בבגרות קיים מאבק בין רצון לבין מציאות. עדי אלון בתפקיד התומך אינו משמש כמציל אלא כעדיף שמחזיק לדמות מראה נקייה ומאפשר לקהל לראות את רגעי הנדנוד בין ויתור להתעקשות. החיבור בין שלושתם יוצר משולש שמחזיק עומק עקרוני בתוך יצירה המכוונת לקהל צעיר ובכך ניתן לילדים לצפות בסיפור שמכבד את מחשבת הילדות מבלי לפשט אותה יתר על המידה.
התמה המרכזית חוזרת ומדגישה כי התגשמות חלום אינה תוצר משני של מזל או עורמת קסם. היא צומחת מן הנכונות לשהות באי ודאות ולצאת שוב לדרך גם לאחר מפגש עם כישלון. העיבוד משאיר מקום להלם ולבלבול במקום למחוק אותם באמצעות פתרון קסום. ברגע ההכרעה איילת מבינה כי היכולת לחולל שינוי מתבססת על יכולת לשאת את מה שאינו נוח ולהמשיך להופיע בעולם עם לב פתוח. זו נקודה שבה הדמות מפסיקה לדרוש מן הכובע ומתחילה להעניק מעצמה אל האחר. הפניית האנרגיה מן העצמי אל הזולת מסמנת את המקום שבו הכוח המוסרי מחליף את הפנטזיה הטכנית.
ההפקה שומרת על רמת ניקיון לשונית המכבדת את המקור של גולדברג וכך נשמר גשר בולט בין מסורת כתובה לבין תיאטרון חי. ההיצמדות לקו פיוטי מעניקה לדיאלוגים איכות של זמזום פנימי במקום טקסט דידקטי. המוזיקה פועלת כמגשר בין שכבות הרגש וממקמת את התנועה של הדמות בתוך הקשר אקוסטי שעוטף את המסע. אין כאן ניסיון להעמיס רעש כדי לגבות עניין אלא בנייה מחושבת של קצב נשימה ותנועה על פני זמן.
מבחינת קהל היעד ההפקה מתוכננת לילדים מגיל שלוש ועד שתים עשרה והיא שומרת על רמת בהירות סיפורית מספקת לצעירים יחד עם עומק משמעותי שמאפשר גם למלווים לחוות שכבה נוספת של קריאה. הסצנות נעות בקצב שמונע דריסת סבלנות אצל קטנים תוך שמירה על רציפות עלילתית שאינה מתפרקת לפרגמנטים. היכולת הזו לשאת שני קצוות גיליים בתוך חלל אחד נשענת על סדר הפקה קפדני ועל טון משחק שאינו מצמצם את הילדות לחומר קל לעיכול.
המסגרת הפורמלית של הפקת חנוכה מעניקה להצגה הקשר עונתי שבו קיים ציפוי חגיגי של אור וקהילה אך מאחורי המסגרת נשמר רווח לדיון עקרוני על חלום ומחויבות. בכך ההפקה אינה מציעה רק בילוי אלא חוויה תיאטרונית שממשיכה להדהד גם לאחר הירידה מן הבמה. זוהי הבנה שהפנאי של חג יכול להיות גם מרחב לחניכה רכה של רעיונות משמעותיים מבלי לוותר על חדות החוויה ועל שמחת המשחק.
מבנה הערים והמועדים הרחב מאפשר להפצה להגיע עד קהלים שאינם חשופים בקביעות לתיאטרון חי. הפריסה הגיאוגרפית מגבה את המהלך הרעיוני של מנגישות ולא של בלעדיות. כך נשמרת נאמנות למקור הספרותי ולתיאטרון ציבורי גם בתוך מסגרת מסחרית עונתית. כל המרכיבים יחד משרטטים עיבוד שמחבר בין פיוטיות לבין תפקוד בימתי ומציע לילדים מפגש עם תיאטרון כזירה של התבגרות ולא רק של בידור.
