הופה היי – הדור הבא – רכישת כרטיסים ולוח הופעות

המופע הופה היי הדור הבא יוצא לדרך בפריסה ארצית. בעמוד הבא תוכלו למצוא לוח הופעות מלא ומידע כל רכישת כרטיסים לכל ההופעות.

לוח הופעות

כרטיסים והנחות

בעמוד הבא באתר הרשמי תמצאו את מחירי הכרטיסים ואפשרות לרכוש כרטיסים מוזלים.

על המופע

הופעת הופה היי הדור הבא במסע בעקבות הקסם מציגה ניסיון תיאטרוני לחבר בין נוסטלגיה מוסיקלית ישראלית ובין שפה בימתית עכשווית הפונה לדור חדש של ילדים מבלי לוותר על הDNA של הלהקה המקורית. העלילה עוקבת אחר שלישיית הופה היי הצעירה היוצאת למסע בעקבות שיר מסתורי שבכוחו להגשים משאלות. המהלך הדרמטי נפתח מתוך הכרה בקיומו של קסם פוטנציאלי הנמצא בעולם אך אינו עומד לרשות כל דמות בכל עת. היציאה למסע אינה רק פעולה גיאוגרפית אלא הכרזה על מוכנות לעבור שינוי פנימי כדי לזכות בקרבה אל אותו שיר קסום.

שלישיית הופה היי הצעירה נתפסת כאן כיורשת רעיונית של גרסת הדור הקודם. עצם העובדה שההפקה מציבה על במה מסורת מוסיקלית קיימת ולא מתחילה מדף נקי מייצרת הקשר של שלשלת תרבותית. הצופים נחשפים לתהליך שבו דור חדש מנסה לחולל המשך למשהו שאינו שלו מלידה אלא אומץ והוטמע. החיבור בין נוסטלגיה לבין פרשנות עדכנית יוצר מתח פורה בין הכמיהה לדבר המוכר לבין המחויבות לחדשנות.

בנקודת הפתיחה של העלילה השלישייה יודעת שקיים שיר בעל כוח מימוש אך אינה יודעת היכן הוא נמצא ומהם הכללים להשגתו. זהו מבנה קלאסי של חיפוש שבמהלכו הגיבורים מתקלים בדמויות מגיבות שמאתגרות את טוהר הכוונה ואת העמידות העקרונית של המבקשים. בין אותן דמויות נמצאות גם דמויות מתחרות שחותרות להשיג את השיר לצרכים הפוכים. המתח בין שני הכוחות מציב את השלישייה במבחן ערכי ולא רק הרפתקני. החיפוש אחר השיר אינו תרגיל טכני אלא בוחן כיצד פועלים כאשר יש פיתוי לוותר או לעקוף את הדרך.

השירים המוכרים של הופה היי משובצים לאורך המסע לא כקישוט אלא כנדבך מבני שמייצר זיכרון חוויתי. המופע מאפשר לילדים לחוות את הפזמונים באורח חי מבלי שהשפה המוסיקלית תרגיש זרה. שילוב השירים פועל כשכבה רגשית המקשרת בין הקהל לבין הבמה ובמקביל בין עבר תרבותי לבין הווה מבוים. עצם ההדהוד המידי של הפזמונים מחזק את העוגן הנוסטלגי שבו המופע משתמש כחומר גלם.

הבימוי של הילה ואלון שלגל מכוון להחזיק בו זמנית קו עלילתי קריא לילדים צעירים ושכבת צפייה עשירה יותר לבני נוער ולמבוגרים המלווים אותם. אסי טל בהפקה המוסיקלית מותיר את החומר מוכר אך מעניק לו ניקיון עכשווי שאינו נכנע לעיבוד פופוליסטי. התפאורה של ארז יניב מייצרת תחושת מסע מבלי לייצר עומס חזותי כאשר התאורה של אלון ברקוביץ נוטלת חלק פעיל בהכוונת תשומת הלב וביצירת צירי מתח ותקווה. התלבושות של אלה קולסניק שומרות על קודים איקוניים מתוך הדימוי ההיסטורי של הלהקה אך נותנות להם פרשנות עדכנית כדי למנוע התאבנות אסתטית. הכוריאוגרפיה של זוהר ורדיזר מחברת בין גוף קצבי לבין תנועה תפקידית כך שהמחול אינו רק בידור אלא ממשיך את הקו הרעיוני של ההתמודדות והמסע.

המסע עצמו בנוי כרצף תחנות שבהן השלישייה פוגשת דמויות שונות שכל אחת מהן מייצרת שאלה אחרת על התנאים להגשמת חלום. יש דמויות שמנסות לפתות לקיצור דרך ויש דמויות שמציעות ויתור ויש גם התמודדות עם מתחרה שמונעת ממניע הפוך של שליטה במקום של יצירה. הקהל נחשף לא רק לשאלה האם יימצא השיר אלא לשאלה מה צריך להשתנות בתוכם כדי להיות ראויים לו. המתח בין החוץ לפנים מהווה את לב הדרמה.

המסר הרעיוני הנבנה מתוך העלילה מציע כי כוחם של שירים אינו רק בצליל אלא ביכולת של מילים ומנגינה לנסח חלום ולשרוף בתודעה כוונה. השיר המבוקש הופך למשכן של רצון פנימי שמחכה להתנסחות נכונה. כאשר הדמויות אינן נקיות מאינטרס השיר אינו נמסר לידיהן. רק לאחר שסדר הכוונות מתברר מתאפשר מפגש בין המבקשים לבין כוח המימוש. הקסם אם כן אינו טכניקה אלא רגע של הלימה בין מה שאדם מבקש לבין מה שהוא נכון לשאת בדרך לקבלתו.

העובדה שהמופע נושא אופי נוסטלגי מוצהר אינה גורעת מרעננותו. במקום למחזר את העבר ההפקה מבצעת לו פרשנות שבה הזיכרון משמש קרקע ולא יעד. זה מאפשר למופע לפנות בו זמנית לשני צירי גיל שונים מבלי להחליש את אחד מהם. מצד אחד הפזמונים מפגישים מבוגרים עם הדים של ילדותם ומצד שני הם נכנסים אצל ילדים כרכיב ראשוני של זיכרון חדש. כך נבנה גשר רב שכבתי שבו המוזיקה משמשת כשפת ביניים בין דורות.

שמות המשתתפים מופיעים בגוף ההפקה כחלק ממערך משחקי המחיל עליהם זהות תפקודית ולא רק זהות של פרסונה. יונתן ווקס טימוטי סניקוב ראם קופלוביץ מעין רחימה מני צור ונופר חיון נטמעים בתוך הדמויות מתוך קו משחק המבקש להישאר קרוב לשפה דיבורית ולא לגלוש לתיאטרליות עודפת. בכך נשמר פוקוס על המסע ולא על כוכבות. המתח בין הצעירות של הלהקה לבין מורשת המותג נפתר באמצעות הכרעה בימתית של הליכה קדימה תוך נשיאת עבר ולא חיקוי של עבר.

המבנה המוסיקלי משרת לא רק רגעי שיא אלא גם רגעי ביניים וכך נמנעת תחושת ממתק שמוגש בקפיצות. הפריסה הדינמית של השירים לאורך העלילה מאפשרת לשיר לתפקד לא רק כמשהו שנחרט בזיכרון אלא כמשהו שמניע מחשבה בזמן אמת. כאשר דמות נפגשת עם קיר פנימי השיר הבא אינו רק הקלה אלא גם פרשנות. התמה מתחזקת כאשר מובן לקהל כי המפתח אינו בידיו של כוח חיצוני אלא בשלות פנימית.

מבחינת קהל היעד ההפקה פונה לגילאי שלוש עד שתים עשרה ומשמרת בהירות נרטיבית הדורשת מינימום ידע מוקדם. הקצב הבימתי הותאם לשאת תשומת לב של ילדים צעירים אך נשמרה שכבת עומק שמונעת השטחה. זהו שיקול דרמטי מרכזי במופעי חגים שבהם מתכנסים קהלים הטרוגניים. ההפקה נמנעת מן הצורך לפצות בתנועה מהירה יתר על המידה ומעדיפה לבנות אמון דרך התמצאות עלילתית ברורה ומושמעת.

המסגרת של חופשת חנוכה מספקת הקשר עונתי שיש בו ממד חגיגי אך התוכן אינו נשען על תחפושת של אירוע עונתי. ההפקה מטפלת בחומר הנוסטלגי לא כקישוט אלא כמשקולת זהותית המשמשת קרקע לדיון בחלום והתמדה. כך מתקיים מפגש שבו תיאטרון ילדים אינו מצטמצם לבידור חד פעמי אלא מייצר תובנה מתמשכת על מערכת היחסים בין רצון ומאמץ. ההישענות על מותג מוכר הופכת לבסיס שממנו ניתן להמריא אל פרשנות חדשה שאינה שוללת את המקור אלא נושאת אותו קדימה.

הפריסה הגיאוגרפית הרחבה של מועדי המופע משקפת כוונה להגיע אל קהלים שאינם בהכרח חשופים לתיאטרון חי באופן תדיר. כך הופך המופע לגשר תשתיתי ולא רק לאירוע תרבותי נקודתי. חוויית החזרה של שירים מוכרים בחלל ציבורי מאפשרת לא רק הנאה אלא גם שחזור של זיכרון קולקטיבי בזמן הווה. בכך המופע מבצע עבודת תרבות המייצרת המשכיות מבלי להכריח את העבר לשלוט בהווה.