ההצגה מלאכים בלבן בתיאטרון הבימה – כרטיסים ולוח הצגות עדכני

ההצגה מלאכים בלבן היא הצגה חדשה שעולה בתיאטרון הבימה שכתבה גילית קוזבה וביימה דפנה זילברג. בעמוד הבא תוכלו למצוא לוח הופעות מלא ומידע כל רכישת כרטיסים לכל ההופעות.

לוח הופעות

כרטיסים והנחות

בעמוד הבא באתר הרשמי תמצאו את מחירי הכרטיסים ואפשרות לרכוש כרטיסים מוזלים.

על המופע

מלאכים בלבן היא דרמת מתח רפואית של תיאטרון הבימה הממקמת את זירת העלילה בתוך יחידת IVF בבית חולים ומבקשת לחשוף מה קורה כאשר פריון אנושי הופך לנכס הניתן לניצול. המחזה עוקב אחר ד"ר אלכס גולד רופאה מתמחה בבית החולים השקמה הנמצאת בחוד החנית של אירוע טראומטי. בעלה ד"ר יונתן גולד מנהל יחידת הפריון שם קץ לחייו בתוך המוסד שבו עבד. התאבדות של רופא בתוך מוסד טיפול בנשיות ובחיים חדשים יוצרת סדק בזירה שנחשבת אמורה להיות רכה מצילת חיים ומוגנת.

אלכס ההרה והחבולה אינה מצליחה להשלים עם הנרטיב הרשמי של ההתאבדות. מהלך האבל שלה הופך לחקירה. כל צעד שהיא עושה בתוך הזירה הרפואית חושף שכבת טיוח. המוסד שלכאורה נועד להעניק חיים מגלה שכבת צל המורכבת משחיתות עסקית רשלנות מרצון והעדפה של כסף על אתיקה. ככל שהיא חודרת פנימה מתבהר כי התאבדות בעלה אינה עובדה אלא סימפטום של מערכת שערכי שבועת הרופא נשחקו בה.

הבחירה להציב יחידת IVF במרכז הדרמה אינה מקרית. יחידת פריון היא מקום שבו אנשים מגיעים בשבר של תלות מוחלטת ברפואה. במקום שבו הופקדה תקווה על גוף של מוסד רפואי כל עיוות מוסרי מקבל משקל מוכפל. המחזה אינו עוסק בפריון כביולוגיה אלא כמרחב כוח שבו ידע גופני הופך לנכס למסחר. שחיתות ברפואה אינה מוצגת כהפרת נהלים נקודתית אלא כמצב תודעתי שבו רווח דוחק הצידה את מושג החמלה.

המסע של אלכס בנוי כמתח פנימי בין נאמנות לזכר בעלה לבין אמת שעלולה למוטט בית חולים שלם. עלילת החקירה חושפת שרשרת פעולות שנועדו להגן על מותג של מוסד ולא על בני אדם. הסוד הגדול אינו נתון אחד אלא מכלול של שתיקות מכוונות. הסביבה המקצועית שבה עבדה יחד עם בעלה מתגלה כקואליציה של הסתרה. כל ניסיון להאיר נדחה בשיח מקצועי מנומק שמטרתו לדחות ולהשהות עד שקץ האירוע ייבלע בשגרה.

הכתיבה של גילית קוזבה מגיעה מעין של עיתונות תחקירים ולכן מבנה העלילה דומה למסמך חקירתי המתקדם צעד אחר צעד. אין כאן וידוי מהיר אלא חשיפה איטית המתארכת עד שהמשקל המצטבר אינו מאפשר הכחשה. הבימוי של דפנה זילברג מניח קו משחק מאופק שבו עומס רגשי מרוסן עד לרגעים שבהם השליטה קורסת. דמות של רופאה הרה החוקרת את המוסד שהכתיב את גורל בעלה מייצרת מתיחות קיומית בין שימור חיים לבין חשיפת מערכת שייתכן שהרגה.

המחזה משתמש במוטיבים רפואיים לא כדי להציג פרוצדורה אלא כדי למסגר דילמות אתיות. שקיות דם מסמכים קליניים חדרי טיפול ומסכי ניטור הופכים לסמלים של שליטה ושל מניפולציה. האסתטיקה הלבנה של בית חולים אינה מייצגת ניקיון אלא טשטוש. כפפות לבנות משמשות שכבת הגנה שמסתירה לכלוך מוסרי. כותרת מלאכים בלבן מתפקדת כפרדוקס כאשר מתברר כי הלובן אינו בהכרח תעודת חסד.

הממד הפוליטי של המחזה נוכח במלואו. מערכת בריאות מוצגת כמערכת שבירה שבה הכוח נמצא לא בידיים של המטופלים אלא בידי מוסדות המבצעים. האפיון של החולשה האנושית אינו אצל הזוגות המבקשים עזרה אלא אצל מוסדות שאיבדו עמוד שדרה אתי. הדמויות הקטנות שמסרבות לשתוק הן אלה שמניעות את העלילה קדימה ומבצעות תיקון מתוך מקום של נחיתות. לא מדיניות ולא מערכת פותרות את העוול אלא יחיד שמתעקש לשבור שתיקה.

המחזה מבדיל את עצמו בבהירות מן המציאות הישראלית באמצעות משפטי הדחקה אירוניים המציינים כי שחיתות רפואית אינה אצלנו. ההצהרה יוצרת חיץ אירוני המאפשר לקהל להביט אל אמת אנושית מבלי להפעיל מנגנון הגנה לאומי. ברגע שהמרחק האירוני נקבע ניתן לראות את המנגנון המוסרי ללא חיץ ולהכיר בכך שהכשל הוא אנושי ולא מקומי.

בסיום מהלך החקירה נבנית הבנה כי האולמות המבריקים של רפואה לא מבטיחים מוסר. מה שמגן על מוסד אינו מוניטין אלא מי שמוכן לעמוד מול שקר. מלאכים בלבן הוא מחזה שבו דרמת מתח רפואית מתפקדת כזכוכית מגדלת על כוחם של יחידים מול מערכת אטומה. הצופים יוצאים עם תזכורת כי מנגנון בריאות זקוק לא רק למכשור מתקדם אלא ליושרה פעילה בתוך גופים אנושיים.