ההצגה דרושה עוזרת היא הצגה חדשה שיוצאת לדרך בפריסה ארצית ומכבבים בה ניקי גולדשטיין, אקי אבני, נתי קלוגר, גל פופולר ושיר פופוביץ. בעמוד הבא תוכלו למצוא לוח הופעות מלא ומידע כל רכישת כרטיסים לכל ההופעות.
לוח הופעות
כרטיסים והנחות
בעמוד הבא באתר הרשמי תמצאו את מחירי הכרטיסים ואפשרות לרכוש כרטיסים מוזלים.
על המופע
דרושה עוזרת היא קומדיית במה החוזרת אל הקהל בגרסה מחודשת לאחר שנים של היכרות ציבורית עם העלילה המקורית. במרכז המופע עומד זוג מבוסס בשם עמוס ונעמי שביתם הפרטי מתנהל בפועל על ידי עוזרת הבית. קיומה של עוזרת אינו רק פונקציה של ניקיון וסדר אלא עמוד שדרה סמוי של המשק הבית. הגרסה הנוכחית מעניקה לדמות העוזרת טוויסט דרמטי כאשר היא מגולמת על ידי ניקי גולדשטיין אשר מטיל על הדמות גוף וקול של גבר ומטעין את הקונספט בפקיעה קומית של גבולות תפקיד. התוצאה אינה גימיק אלא יצירת סדק בין מה שמוכר כטבעי לבין מה שמוסכם חברתית.
העובדה שהעוזרת זוכה לפרשנות של שחקן קומיקאי מעניקה לקהל מרחק שמאפשר לבחון מחדש את מבנה הכוח בתוך בית. מה שמצטייר בתחילה ככלל טבעי של תחזוקה הופך בהדרגה לשאלת זהות. מי מנהל את הבית בפועל מי תלוי במי והאם הבעלות על מרחב פרטי מתרגמת לשליטה או רק לדימוי של שליטה. שינוי הגוף והמגדר של הדמות אינו משמש כבדיחה רופפת אלא כמרכיב של פרשנות בימתית המפרקת הרגלים.
הקומדיה מתפתחת סביב היחסים בין בני הזוג לבין מי שמחזיק בשקט את המערכת. ניקי גולדשטיין מייצר לעוזרת קיום בימתי שמערער על יחסי המעמד מבלי להעביר את הטקסט למדרון של חיקוי מוחצן בלבד. גל פופולר נתי קלוגר ושיר פופוביץ מצטרפים למערך המשחק ומחזיקים מכל צד של הדמות הראשית תגובה שונה לאנומליה. מי נבוך מי נמשך למהלך מי מנסה להשיב את היציבות באלימות רכה ומי מזהה כי דווקא חוסר הנורמליות חושף את האמת.
עיבוד הטקסט בידי עינת ברונבסקי והבימוי של משה נאור מניחים כי קצב של קומדיה אינו פוטר מן הצורך בחילוץ אמת אנושית מתוך החומר. הבמה אינה רודפת אחרי מהירות בלבד אלא מניחה קשת של עילוי והאטה כדי לתת מקום לרגעי חשיפה. המוזיקה של יהונתן פרלמן והתפאורה של במבי פרידמן מייצרות בית שאינו בית ניטרלי. זוהי במה שחושפת את מבנה המשפחה כפרויקט תיאטרוני שבו כל תנועה קטנה היא גם אמירה.
עיצוב התלבושות של אלה קולסניק ואירינה צודונבסקי יחד עם התאורה של עומרי בלונגר כהן מדגישים את הכפילות שבין מראית עין לבין תוכן. העוזרת לבושה כדמות משרתת אך הגוף המדבר והזמן שניתן לה מייצרים יחס הפוך למעמד. כך נוצר פרדוקס שבמרכזו גיבור שאינו אמור להיות גיבור. הקהל מביט בדמות שנועדה לכסות ולהעלים את עצמה ובו בזמן מתגלה כמוקד ההתרחשות.
אקי אבני מצטרף לבמה כמוקד יציב המנסה להחזיר את הסדר שנפרם. הדיאלוג בין ניסיון להשיב שליטה לבין הכרה במנגנון סמוי של תלות מעלה לדיון את התפקידים הלא כתובים בין בני זוג. דווקא כאשר הכל מצחיק מתחת להומור מתבהר מנגנון לחצים המוכר לכל בית שאינו נזקק לאסון כדי להיחשף. כל מה שנדרש הוא לשנות את הזהות של מי שמבצע את העבודה שנלקחת כמובנת מאליה.
הקומדיה בנויה על רצף של חשיפות שבהן הדמות הכביכול זניחה מגלה שכבת מיומנות שכל שאר הדמויות לא ידעו להכיל. הזוג מגלה כי משמעת הבית אינה נשענת על מעמד אלא על חדות תפעולית. הסצנות נבנות כך שהקהל מבין איך נראית הכניעה לשגרה ואיך נראית הקריסה כאשר מנגנון השגרה מוצא מן המשוואה. מרחב הפרטי מוצג כזירת עבודה והצחוק משרת תנועה של הבנה ולא רק תדלוק של מהומה.
הגרסה החדשה אינה מסתפקת בנצנוץ עכשווי אלא מעדכנת זווית מבנית על יחסי שירות ורגש. עוזרת ביתית היתה דמות שקופה במשך עשורים וההפקה הופכת את השקיפות למוקד האור. זהו היפוך שמאפשר לקהל לראות כיצד מבנה משפחתי נשען על מה שאינו נאמר. כאשר הסוד נחשף הצחוק הופך למנגנון הישרדותי. אין סטירה אלימה אלא פירוק חומל של הבנאליות.
על אף שההצגה משווקת כקומדיה מטורפת היא מחזיקה תשתית אנושית המייצרת ערך גם מעבר לפרץ הצחוק. העלילה מבקשת להזכיר כי סדר יום ביתי הוא מבנה פוליטי קטן בקנה מידה של אדם. ברגע שמחליפים את העין הצופה משתנה גם מבנה המחשבה. כך מתקבלת קומדיה שאינה מסתפקת באירוע חד פעמי אלא משאירה הד של בדיקה עצמית על סדרים שמתקיימים בכל מקום שבו אנשים חיים יחד.


